ענת ינוס - מנחה לשינוי תודעתי, מאמנת הורים הוליסטית ומאסטר NLP

הצטרפי לקבלת טיפים, תכנים ועידכונים:

עיצוב אתרים: אימאז'

© כל הזכויות שמורות לענת ינוס 2019.

גמילה מחיתולים – כל מה שחשוב לדעת!

 

ברוכים הבאים למדריך גמילה מחיתולים, המדריך מתאים לילדים בריאים, ללא בעיות התפתחויות, בעיות ויסות חושי ומוטוריקה גסה. מומלץ להיצמד לשלבי התהליך בהתאמה ולקצב של הילד. 
מקובל להתחיל סביב גיל 2 וכשמרגישים שהילד בשל. מהי בשלות?

 

 
  • בשלות רגשית מתאפיינת בסימנים שהילד מראה שהוא רוצה להיות  "גדול" ועצמאי ומראה מוכנות להתאמץ כדי לזכות בהערכה חברתית, מסוגל לדחות סיפוק לכ- 2 דק', לא מתבייש בזמן שהוא עירום, חולק במידה מסויימת צעצועים/ממתקים עם חבריו/אחיו.
 
  • בשלות פיסית באה לידי ביטוי כשרואים שהחיתול לא רטוב כל הזמן (לפחות שעתיים יבש), יודע לטפס על סולם המגלשה רגל-רגל, כשהישיבה שלו קלה ומבוססת.
 
  • בשלות קוגנטיבית כשהילד יכול לציין מתי הוא עומד לעשות את צרכיו, יש שפה בסיסית – יכול לומר "אמא פיפי", "יש לי פיפי" וכו'.
 
*תהליך הגמילה כשמו כן הוא – תהליך. תהליך הדרגתי שאורך בין מספר שבועות למספר חודשים ויש לצפות לעליות וירידות בדרך ולא מעט "פנצ'רים". התהליך אינו פשוט ודורש מוכנות וכוחות מצד ההורים והרבההההה אורח רוח.
שלב 1 – שלב הטרום-גמילה 

 

 
  1. שלב ההיכרות עם הישבנון או הסיר "על יבש", כלומר עם הטיטול או בלעדיו, הילד יושב כמה דקות, לא לצפות שיעשה את צרכיו מיד כבר בשלב זה. 
  2. מציעים לילד שיאמר לפני ואז ילך לסיר/ישבנון ויעשה שם. אם הוא יודע להוריד את החיתול בעצמו, הוא יכול לעשות זאת לבד אם לא, ההורים יכולים לבקש ממנו שיקרא להם כשהוא שם. 
  3. הורדת החיתול בפעם הראשונה למשך שעתיים בזמן קבוע, נגיד אחה"צ, לפני ארוחת הערב ולהציע לילד ללבוש תחתונים.
 
 
  • אין צורך להזכיר לילד כל כמה דקות. זה שלו! אם ירגיש שזה עומד לבוא זה באחריותו והוא צריך ללמוד להתפנות ולהזכיר לעצמו. הפעמים היחידות שאפשר להזכיר לילד אלו הפעמים שאנחנו לפני נסיעה ארוכה או פעילות ארוכה, וגם אז פעם אחת מספיקה, כהצעה ולא כהוראה.
 
  • רצוי שההורים ילוו את התהליך באופן תומך ככל האפשר לדוגמא: כשהפעוט יושב על הסיר אפשר לשבת לידו בהתחלה וככל שהתהליך מתקדם להשאירו לבד בחדר השרותים כאשר ההתרחקות של ההורה תהיה הדרגתית.  כדאי להלביש אותו בבגדים שקל לפשוט אותם,ויש לעזור לו להתפשט ולהתלבש במידת הצורך מצד אחד ומצד שני לאפשר לו ולעודד אותו להיות שותף אקטיבי.
 
  • לא לשכוח לעודד ולחזק את הילד גם על הניסיונות ולא רק על הצלחות. תהליך הגמילה, בעיקר בראשיתו, הוא תהליך שבו הילד מתאמן במיומנות המורכבת. 

     

 
 
שלב 2 - הורדת החיתול בבית

 

 
  1. לאחר שהילד מספיק להגיע לסיר/ישבנון ברוב הפעמים – זה הזמן להוריד לו את החיתול ולאפשר לו להסתובב בבית בתחתונים ובמכנסיים. עדיין רצוי לחתל אותו לפני יציאה מהבית וכשהוא הולך לישון. 
  2. המטרה היא לתמוך ולא לגונן – ניתן לשאול את הילד מידי פעם האם הוא צריך ללכת לסיר/ישבנון, אך רצוי שלא לשאול זאת יותר מידי, שכן המטרה היא לסייע לו לחוש לבדו מתי הוא צריך ללכת.
 
 
שלב 3 – הורדת החיתול מחוץ לבית

 

 
  1. כאשר נראה כי הילד למד בצורה מוצלחת לעשות את צרכיו בסיר או באסלה בבית, ניתן לעבור לשלב הבא ולא לחתל אותו גם ביציאות מהבית.
  2. כדאי לשאול את הילד לפני שיוצאים מהבית אם הוא צריך ללכת לסיר/ישבנון לפני היציאה אך בהחלט לא מומלץ ללחוץ עליו. ילדים בגילאים אלו אינם יכולים לעשות את צרכיהם כאשר הם לא חשים צורך בכך, ולכן לחץ שכזה הוא מיותר ואינו יעיל.
 
 
שלב 4 - שלב הורדת החיתול בשינה

 

 
  1. כאשר הילד מתעורר משנת הצהריים יבש בדרך כלל אפשר להתחיל להוריד לו את החיתול במהלכה.
  2. לרוב, שלב הגמילה מהרטבה בשנת הלילה מגיע מאוחר יותר מאשר שלב הגמילה מהרטבה בשנת הצהריים. שליטה מודעת בסוגרים ושליטה בהם מתוך שינה עמוקה הם שני דבריםשונים לגמרי. גמילת לילה יכולה לבוא כשנה לאחר גמילת יום ואף יותר מכך. זה בהחלט נורמטיבי שהילד יגמל בלילה רק בגילאי 5-6. רצוי לא לתת שתייה מרובה ולהקפיד כי ירוקן את שלפוחית השתן לפני השינה. בכל מקרה, ילד שרכש שליטה על סוגריו יגיע גם לשלב של שליטה בזמן הלילה, ללא קשר לשתייה לפני שנת הלילה. אם הילד מתעקש על שינה בלילה עם חיתול, על ההורים ללכת איתו, בקצב שלו, עד שיהיה מוכן גם לכך.
 
 
בעיות נפוצות ודרכי התמודדות

 

 
בעיות סביב התהליך נגרמות בשל כמה סיבות: אחת מהן היא שההורים, ממקום אוהב ומגונן, עושים עבור הילד את מה שהוא יכול לעשות לבד. חשוב להבין שמשמעות התהליך היא העברת האחריות לילד, וכיוצא מזה במידה ויש "פספוסים" יש לתת לילד 'לשאת בתוצאות', דהיינו לנקות אחריו את מה שעשה, כך הוא למד שלמעשים שלו יש השלכות ושהוא צריך לקחת עליהם אחריות, כמובן שרצוי להשתדל מאד להיות אמפטיים לילד ולא כעוסים מצד אחד ומצד שני כן לעמוד על גבולות כשהם רלוונטיים ומתבקשים, כגון: עושים את הצרכים בסיר בחדר השירותים ולא מול הטלוויזיה או בחדר. צריך להבין שבשביל הילד זהו מאמץ אדיר ולא מובן מאליו והאימון במיומנות זו היא נרכשת ודורשת אימון. 
 
  • גמילה מוקדמת לילד לא בשל פיסית ו/או רגשית – ישנם ילדים אשר בשל תהליך ההתפתחות שלהם או בשל מצב אחר בחיים, יהיו בשלים לגמילה מאוחר יותר מאשר רוב הילדים, למשל ילדים שנולדו טרם זמנם, ילדים שהיו חולים ממושכות בתקופת ינקותם, ילדים הסובלים מקשיי התפתחות (מוטורית, בדיבור או בהבנת השפה) או מפיגור שכלי. 

 

  • תזמון לא מוצלח בכניסה לתהליך – יש ילדים שהאנרגיה שלהם מופנית להתמודדות עם שינויים (למשל הולדת אח, מעבר דירה, גירושי הורים וכדומה), ילדים הסובלים מטראומה (תאונת דרכים, מוות במשפחה) אלו סיבות מספיק טובות ללמה לא כדאי להתחיל עכשיו. אין זה אומר בהכרח שההשגים בתהליך צפויים לכישלון אם כן תחליטו "ללכת על זה", אך בהחלט ייתכן והילד יגלה קושי רב הרבה יותר מאשר היה מגלה אילולא היה פנוי רגשית לעיסוק בגמילה.
 
  • עצירות – העצירות היא תופעה שגורמת לכאבים ולחוסר נוחות. היא יכולה להימשך מספר רב של ימים. לאחר עצירות ממושכת, עשיית הצרכים מכאיבה, ובכך היא מרתיעה את הפעוט מעשיית צרכים נוספת. לעיתים המשפחה כולה מתחילה לעסוק בעניין והופכים את המצב לקרקע פורייה למאבקי כוח וחבל... במצבים כאלו רצוי להתייעץ עם רופא הילדים, במקרים מסויימים ימליץ הרופא להפסיק את תהליך הגמילה.
 
  • "לפנק, לפנק, לפנק..." - ההורים, ממקום אוהב ומגונן, עושים עבור הילד את מה שהוא יכול לעשות לבד. חשוב להבין שמשמעות התהליך היא העברת האחריות לילד באופן הדרגתי.
    כדאי להשתדל מאד להיות אמפתיים לילד ולא כעוסים מצד אחד ומצד שני כן לעמוד על גבולות כשהם רלוונטיים ומתבקשים, כגון: עושים את הצרכים בסיר בחדר השירותים ולא מול הטלוויזיה או בחדר. 

     

 
  • הסקת ההורים על כישלון בשל "פספוס" חד-פעמי – לעיתים הורים חשים חרדים מאד במהלך התהליך, מה שעלול לגרום להם לחשוב על כל "פנצ'ר" כאסון ומעיד על כישלון. יותר מכך, ישנם הורים אשר חוו נסיון גמילה קודם שנכשל והם עלולים להיות דרוכים עוד יותר ולחשוש: "מה יקרה אם גם הפעם זה לא יצליח? מה זה יעיד עלי או על הילד שלי?" 
 
  • בהמשך לסעיף 2 יש הורים שחוו נסיון גמילה טוב עם אח גדול ומתקשים בתהליך עם הילד השני וכתוצאה מכך נוטים להשוות בין הילדים. עדיף להימנע מהשוואה לאח בוגר או בכלל לילדים אחרים זה לא תורם לעניין ואף מייצר תסכול אצל הילד ומטרפד את התהליך שלו.
 
  • כעס ותגובות שליליות של ההורים על הילד בעקבות "פספוסים" – הכעס לא פעם נובע מתחושת הגועל שעולה אצל ההורים לנקות את הלכלוך שעשה הילד, רגשות שליליים עשויים לנבוע מתחושת הכישלון שמתסכלת אותם. אפשר להחליף את הכעס בחמלה, באמפתיה ובתמיכה, זה יהיה יעיל הרבה יותר וישמר את האמון ואת היחסים הטובים בין ההורים והילד.
 
  • "פיפי – פרס" – כמו לוחות עם מדבקות, מתנות וכל שאר מעודדי גמילה כביכול – אין להם מקום. ישנם ילדים שזה "יעבוד" עליהם וישנם כאלו שיקלטו שזהו מגרש משחקים חדש שבו אני השולט בעניינים – פתח למאבקי כוח. איך אפשר לדעת? – אין ילד שלא ישמח לקבל פרס כאות הוקרה לכך שעשה את הצרכים שלו באסלה, ההורים אולי שמחים שהשיגו את המטרה אך פה יש טעות גדולה בחשיבה, הפרס רק מגביר אצלו מוטיבציה חיצונית (אני עושה באסלה אני זוכה בפרס) ולא מוטיבציה פנימית (אני עושה באסלה אני גדול, אני יכול). גמילה מחיתולים היא חלק אינטגרלי מההתבגרות של הילד וכדי לחזק את "האני היכול" שלו כדאי לעודד אותו בשבחים על המעשה (וגם לא לצאת מגדרכם... יש ילדים שלא "אוכלים" את זה) כך הוא יפתח "אני עצמאי" ולא "אני מרצה" על מנת לקבל פרס.
 
תקופת הגמילה היא במידת מה תקופה של מתח ודריכות ולעיתים אף מתישה. היא עשוייה להתאפיין במעברים של ההורים מתחושת תסכול ואכזבה (כשלא כל כך הולך...) לתחושת סיפוק ושמחה (כשמצליח), אך מעל לכל, זהו תהליך חיברות וחינוך הכרחי, מרתק ומאתגר התורם רבות להתפתחות הילד מחד, ולחיזוק תחושת היכולת ההורית מאידך. ובשל כך יש להמשיך בו עד לסיומו המוצלח. סבלנות, עקביות ונחישות מצדכם, ההורים, יגדילו את הסבירות להצלחה בתהליך.

 

 
קראתם עד כאן ואתם מרגישים שאתם זקוקים לייעוץ נוסף ולהדרכה פרטנית?